הורמוני בלוטת התריס (Thyroid Hormones - TH) הינם הכרחיים לתפקוד המוח, בעוד חסר ב-TH (דהיינו תת פעילות בלוטת התריס) משרה חסרים נוירולוגיים בילדים ובמבוגרים. מוות תאי מתוכנן של תאי עצב במוחון וחסכים מוטוריים הינם אירועים מרכזיים בתת פעילות בלוטות התריס, אך המנגנונים העומדים מאחורי נזקים אלה איננו ידוע.
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו במודל חולדה של תת פעילות בלוטת התריס מושרה על ידי מתימזול על מנת לבחון עיכול העצמי של תאי המוחון, הימצאות פקטורי גדילה ומהם מנגנוני מוות תאי מתוכנן אשר מעורבים בפגיעה בתפקוד מוטורי.
ראשית, החוקרים זיהו כי מתימזול גרם לעלייה בעיכול העצמי של תאי המוחון, אשר סומן בעזרת עלייה בפירוק של LC3B-II, בקלין-1, ATG7, ATG5-12, p-AMPKα/AMPKα ו-p62 יחד עם הפחתה בייצור של p-AKT/AKT,p-mTOR/mTOR ו-p-ULK1/ULK1 בחולדות צעירות ומתפתחות.
לאחר מכן החוקרים חיפשו אחרי גורמים שונים במעלה התהליך אשר יכולים לשחק תפקיד בעיכול העצמי החריג וזיהו כי מתימזול השרה הפחתה בביטוי של קולטן p-EGFR/EGFRי(pseudo-epidermal growth factor) ובביטוי של HB-EGFי(heparin-binding EGF-like growth factor).
בעוד השבת רמות TH לנורמה בעזרת מתן תירוקסין הביא לבלימה בתהליך העיכול העצמי של המוחון ולעלייה בריכוז HB-EGF/EGFR, טיפול בעזרת HB-EGF ויסת את AKT-mTOR ואת מסלולי האיתות לעיכול עצמי במוחון. יתרה מזאת, תאי עצב במוחון של חולדות אלו הדגימו ירידה בעיכול עצמי התלוי ב-HB-EGF בעקבות תת פעילות בלוטת המגן.
לאחר מכן החוקרים בחנו האם האירועים המוזכרים לעיל מקושרים למוות תאי מתוכנן של תאי עצב במוחון ולפגיעה בתפקוד המוטורי. הם זיהו כי בדומה לטיפול עם תירוקסין, טיפול עם HB-EGF או מעכב העיכול העצמי, 3-MA, הפחית את הירידה בצביעת Nissl ואת העלייה בספירה של תאים מתים בעזרת c-Caspase-3 ו-TUNEL-+ve שהודגמו תחת טיפול עם מתימזול. כמו כן נמצא כי טיפול עם 3-MA, HB-EGF ותירוקסין הפחיתו את הירידה בזמן רכיבה על מוט מסתובב וכן בכוח הלפיתה (מבחני תפקוד מוטורי) של החולדות.
מסקנת החוקרים היתה כי במחקר זה הודגם כי תהליך הרס תאי המוחון הנגרם בתיווך HB-EGF/EGFR הינו מרכזי באובדן תאי עצב במוחון ובפגיעה בתפקוד המוטורי בתת פעילות בלוטת התריס. הם הראו גם כי ניתן לעכב תהליכים אלה על ידי טיפול עם HB-EGF, 3-MA בדומה לטיפול עם תירוקסין.
מקור:
תגובות אחרונות