במחקר ביקורת אקראי הוערכה יעילותו של אינסולין בשאיפה (Technosphere Insulin) בשילוב עם אינסולין טרגלודק (degludec insulin) במבוגרים עם סוכרת מסוג 1. גישה חדשנית זו נועדה לבחון חלופות לשיטות מתן אינסולין מסורתיות אשר מסתמכות בעיקר על מערכות מתן אינסולין אוטומטיות (AID) או זריקות יומיות מרובות (MDI) עם ניטור גלוקוז מתמשך.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Diabetes Care, החוקרים ביקשו להשוות את ההשפעות של אינסולין בשאיפה בשילוב אינסולין דגלודק לעומת טיפול רגיל, שכלל את שיטות מתן האינסולין של המטופלים לפני מחקר.
המחקר נערך ב-19 אתרים והשתתפו בו 123 מבוגרים עם סוכרת מסוג 1, מחולקים לשתי קבוצות: 62 בקבוצת האינסולין בשאיפה בשילוב אינסולין טרגלודק ו-61 בקבוצת הטיפול הרגיל, על פני תקופה של 17 שבועות.
מערכת מתן אינסולין אוטומטית היתה בשימוש על ידי 48% וזריקות יומיות מרובות על ידי 45%. רמות ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c) בתחילת המחקר היו 0.97% ± 7.57% בקבוצת האינסולין בשאיפה ו-0.80% ± 7.59% בקבוצת הטיפול הרגיל.
מתוצאות המחקר עולה כי לאחר 17 שבועות, רמות ההמוגלובין המסוכרר היו מעט גבוהות יותר בקבוצת האינסולין בשאיפה (1.06% ± 7.62%) בהשוואה לירידה קלה בקבוצת הטיפול הרגיל (0.77% ± 7.54%), עם הבדל מתואם של 0.11% (רווח בר סמך 95%, 0.01-0.30-, P value for noninferiority = 0.01).
שיפור בהמוגלובין המסוכרר של יותר מ-0.5% נצפה ב-21% מקבוצת האינסולין בשאיפה לעומת 5% בקבוצת הטיפול הרגיל, בעוד שהחמרה בסדר גודל דומה נצפתה ב-26% מקבוצת האינסולין בשאיפה בהשוואה ל-3% בלבד בקבוצת הטיפול הרגיל.
תופעת הלוואי השכיחה ביותר של אינסולין בשאיפה היתה שיעול קצר, מה שהוביל שמונה משתתפים להפסיק את הטיפול.
החוקרים סיכמו כי רמות ההמוגלובין המסוכרר לאחר 17 שבועות של טיפול באינסולין בשאיפה בתוספת אינסולין דגלודק היו לא נחותות מאלו שנצפו בטיפול רגיל. לכן, האינסולין בשאיפה בשילוב עם אינסולין דגלודק צריך להיחשב כאופציה מעשית עבור מבוגרים עם סוכרת מסוג 1, במיוחד עבור אלה המבקשים לנהל טוב יותר היפרגליקמיה לאחר ארוחה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות