במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת European Journal of Endocrinology, החוקרים ביקשו לבדוק האם נשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות וסוכרת מסוג 2 מצויות בסיכון גבוה יותר לפתח סיבוכי סוכרת (משתנה מורכב הכולל רטינופתיה, נוירופתיה, נפרופתיה, סיבוכים קרדיווסקולריים, צרברווסקולריים, סיבוכי כף רגל ותמותה מכל סיבה), בהשוואה לנשים עם סוכרת מסוג 2 ללא תסמונת זו.
עוד בעניין דומה
המחקר התבסס על מאגר הנתונים הלאומי לסוכרת בפינלנד. החוקרים איתרו 178,843 נשים עם סוכרת מסוג 2, מהן 1,288 אובחנו גם עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות ו-177,555 שימשו כקבוצת ביקורת ללא התסמונת. בנוסף, בוצע תת-ניתוח בו הותאמה לכל אישה עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות חמש נשים ללא התסמונת, בהתאם לגיל ותאריך אבחנת הסוכרת.
הנתונים נאספו עבור השנים 1996-2017. החוקרים השתמשו ברגרסיה של cox עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות כמשתנה תלוי-זמן, תוך התאמה לגיל, שנת אבחנת הסוכרת ורמת ההשכלה. בנוסף, חושב שיעור היארעות מצטבר לא-מותאם של סיבוכי סוכרת בין הקבוצות.
מתוצאות המחקר עולה כי הגיל החציוני באבחנת סוכרת היה נמוך יותר בקרב נשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות – 33 שנים (אחוזון 25- 25; אחוזון 75- 41), לעומת 62 שנים (53; 71) בקבוצת הביקורת. למרות הגיל הצעיר יותר, שיעור הסיבוכים לאחר 20 שנה מאבחנת הסוכרת היה נמוך יותר בקבוצת תסמונת השחלות הפוליציסטיות: 35% לעומת 48% בקבוצת הביקורת.
יחס הסיכון לסיבוכי סוכרת בקרב נשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות היה 0.70 (רווח בר סמך 95%, 0.60–0.82), לאחר התאמה לגיל, שנת אבחנת הסוכרת ורמת ההשכלה.
החוקרים סיכמו כי אף שנשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות מאובחנות עם סוכרת בגיל צעיר יותר, הסיכון שלהן לפתח סיבוכי סוכרת נמוך יותר מאשר בקרב נשים עם סוכרת מסוג 2 ללא תסמונת זו. עם זאת, יש צורך במחקרים נוספים עם נתונים קליניים ומשך מעקב ארוך יותר, לרבות נתוני אינדקס מסת הגוף (BMI), על מנת לאשש את הממצאים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות