במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Diabetes research and clinical practice, החוקרים ביקשו להעריך את הקשר בין התמדה בטיפול במטפורמין לבין הסיכון לשברים באוכלוסיית מטופלים בני 50 ומעלה עם סוכרת סוג 2 שהחלו טיפול פומי קו שני, תוך המשך שימוש במטפורמין.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 76,022 מטופלים (38,011 בכל קבוצה) ממאגר ביטוח הבריאות הלאומי של טייוואן לשנים 2014-2020. שני מדדים הוגדרו להתמדה בטיפול: יחס החזקה בתרופה (MPR-medication possession ratio) מעל 40% והפרש של לא יותר מ-90 ימים בין חידושי המרשם.
שברים הוגדרו לפי קודי אבחנה ופרוצדורה הקשורים לטיפול בשברים או להתערבות ניתוחית, כפי שתועדו באשפוזים ובמרפאות אמבולטוריות. מטופלים עם היסטוריה של שברים הוצאו מהמדגם. בוצעה התאמה לפי ציון נטייה (propensity score) ביחס של 1:1 לצורך איזון בין הקבוצות מבחינת מאפייני הרקע. להערכת הסיכון לשברים, נעשה שימוש ברגרסיית סיכונים מתחרים (competing risk regression), תוך התחשבות בסיכון המתחרה (competing risk) של תמותה.
מתוצאות המחקר עולה כי התמדה בטיפול במטפורמין היתה קשורה לירידה מובהקת בסיכון לשברים מכל סוג שהוא (יחס סיכון מותאם 0.76, רווח בר סמך 95%, 0.69-0.83, p<0.001), עם השפעה עקבית בכל אתרי השבר. לא נמצא יתרון נוסף לשימוש מקביל בתרופות מקבוצת DPP4i או SGLT2i.
החוקרים סיכמו כי התמדה בטיפול במטפורמין קשורה בסיכון נמוך יותר לשברים בקרב מבוגרים עם סוכרת סוג 2 ומדגישה את הפוטנציאל של התרופה כמרכיב במניעת שברים באוכלוסיה זו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות