הפרעת שימוש באופיואידים תורמת לתחלואה ולתמותה אימהית בארה"ב. עם זאת, הידע לגבי האופן שבו דפוסי המינון ומשך הטיפול עם בופרנורפין (buprenorphine) במהלך ההריון משפיעים על תוצאים יילודיים ואימהיים לאחר הלידה מוגבל.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת American Journal of Obstetrics and Gynecology, חוקרים ביקשו לקבוע את הקשרים בין מסלולי השימוש והמינון של בופרנורפין במהלך ההריון לבין תוצאים בריאותיים של האם והיילוד.
מחקר עוקבה רטרוספקטיבי זה כלל 2,925 נשים הרות עם הפרעת שימוש באופיואידים, שהיו במעקב מהתאריך המשוער של תחילת ההריון ועד 90 ימים לאחר הלידה. נעשה שימוש בנתוני שירותי בריאות מנהליים של מבוטחות בתוכנית Medicaid להערכת המינון והשימוש בבופרנורפין וכן להערכת התוצאים האימהיים (המשך טיפול עם בופרנורפין ומנת יתר לאחר לידה) והיילודיים (משקל לידה נמוך ותוצאים של תסמונת גמילה ביילוד [neonatal abstinence syndrome]).
מודל מסלולים מבוסס קבוצה שימש לזיהוי דפוסים של שימוש בבופרנורפין ומינון במהלך ההריון. בנוסף, אנליזת רגרסיה לוגיסטית רב-משתנית בשקלול הסתברויות שימשה להערכת הקשרים בין המסלולים לבין התוצאים.
זוהו שמונה מסלולים של שימוש ומינון בופרנורפין במהלך ההריון. אנליזות רגרסיה הראו כי מינון גבוה ומשך טיפול ארוך יותר היו קשורים להסתברות גבוהה יותר להמשך טיפול לאחר הלידה ולשיעור נמוך יותר של מנות יתר. כמו כן, מינון גבוה ומשך טיפול ארוך יותר לא היו קשורים לעלייה בשכיחות של תסמונת גמילה ביילוד או למשקל לידה נמוך במועד, בהשוואה למינון נמוך או בינוני ולמשך טיפול קצר יותר.
החוקרים מסכמים כי משך טיפול ארוך יותר ומינון גבוה יותר של בופרנורפין במהלך ההריון היו קשורים להסתברות גבוהה יותר להמשך טיפול לאחר הלידה ולא היו קשורים לתוצאים שליליים ביילודים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות