במחקר פרוספקטיבי, מבוקר, אקראי, Open label שנערך בעשרה מרכזים רפואיים ביפן וממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of Gastroenterology and Hepatology, החוקרים בחנו האם וונופרזאן (Vonoprazan) יעילה יותר ממעכבי משאבת פרוטונים (Proton Pump Inhibitors - PPIs) במניעת דימום מאוחר לאחר כריתה תת רירית אנדוסקופית בקיבה (ESD), פרוצדורה הכרוכה בסיכון מוגבר לדימום בקרב מטופלים הנוטלים נוגדי קרישה.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 119 מטופלים עם גידול בקיבה אשר נטלו נוגדי קרישה (נוגדי טסיות או אנטי-קואגולציה) והקצו אותם באקראי לשתי קבוצות: 59 בקבוצת וונופרזאן (20 מ"ג ליום למשך 8 שבועות) ו-60 בקבוצת אסומפראזול (20 מ"ג ליום למשך 8 שבועות). הטיפול בנוגדי הקרישה נוהל בהתאם להנחיות היפניות.
התוצא העיקרי היה קצב הדימום המאוחר בתוך שמונה שבועות מהפרוצדורה. תוצאים משניים כללו תסמינים לאחר הפעולה, מצב ריפוי הכיבים לאחר שמונה שבועות, בטיחות וגורמים הקשורים לדימום המאוחר.
מתוצאות המחקר עולה כי שיעור הדימום המאוחר עמד על 13.6% בקבוצת וונופרזאן לעומת 8.3% בקבוצת מעכבי משאבת פרוטונים - הבדל שלא היה מובהק סטטיסטית (p = 0.36). לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות מבחינת תסמינים, תופעות לוואי או קצב ריפוי הכיבים לאחר שמונה שבועות.
עם זאת, היעדר שימוש יומיומי בתרופות נוגדות חומציות (antacids), וכן שילוב של נוגדי טסיות ואנטי קואגולציה נמצאו כגורמים הקשורים לשיעור גבוה יותר של דימום מאוחר (יחס סיכויים מותאם של 13.1 ו-34.7, בהתאמה, p < 0.01).
החוקרים סיכמו כי במחקר הנוכחי לא הודגמה עדיפות לוונופרזאן על פני מעכבי משאבת פרוטונים במניעת דימום מאוחר לאחר כריתה תת רירית אנדוסקופית בקיבה בקרב מטופלים הנוטלים נוגדי קרישה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות