המינון האופטימלי של תרופות מרופנם (Meropenem) ופיפרצילין/טזובקטם (piperacillin / tazobactam) בחולים במצב קריטי המקבלים טיפול כלייתי חליפי (renal replacement therapy) אינו ברור בשל שונות בפרמקוקינטיקה, שמקשה על קביעת מינון אחיד באוכלוסיה זו.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Intensive Care Medicine, החוקרים ביקשו לפתח המלצות מינון מותאמות מרופנם ופיפרצילין/טזובקטם בחולים אלה.
החוקרים איתרו 300 מטופלים מ-22 יחידות טיפול נמרץ ב-12 מדינות, שקיבלו סוגים שונים של טיפול כלייתי חליפי: המודיאליזה ורידית-ורידית רציפה (13.0%), המופילטרציה (23.3%), המודיאפילטרציה (48.4%) ודיאליזה בעצימות נמוכה (15.3%).
החוקרים פיתחו מודלים פרמקוקינטיים עצמאיים על בסיס נתונים מ-234 מטופלים (8322 דגימות), ולאחר מכן ביצעו תיקוף חיצוני של המודלים באמצעות נתונים מ-66 מטופלים נוספים (560 דגימות). המודלים שימשו לביצוע סימולציות מינון בשיטת מונטה קרלו, תוך שימוש בתוכנות Monolix ו-Simulx. חושבה ההסתברות להשגת ריכוזים תרפויטיים חופשיים (unbound) סטנדרטיים וגבוהים לאורך 100% ממנת הטיפול, כנגד Enterobacterales ו-Pseudomonas aeruginosa.
מתוצאות המחקר עולה כי השגיאות הממוצעות בחיזוי היו -5.2% עבור מרופנם ו--16.9% עבור פיפרצילין/ טזובקטם. נמצא כי דרישות המינון תלויות בתפוקת השתן ובעוצמה ומשך של הטיפול הכלייתי החליפי (p < 0.05).
בכל התרחישים, הזלפה ממושכת או רציפה אפשרה השגת ריכוזים תרפויטיים ביעילות גבוהה יותר ובמינונים יומיים נמוכים יותר, לעומת הזלפה קצרה. פותחו טבלאות מינון (nomograms) בהתאם לסוג הטיפול הכלייתי החליפי, תפוקת השתן וריכוז המטרה.
החוקרים סיכמו כי עוצמת ומשך הטיפול החליפי ותפוקת השתן קובעים את דרישות המינון של מרופנם ופיפרצילין/ טזובקטם בחולים קריטיים המקבלים טיפול כלייתי חליפי. הזלפה ממושכת או רציפה מסייעת בהשגת ריכוזים תרפויטיים מיטביים.
מקור:
תגובות אחרונות